החלטה בתיק בש"א 5928/07

1.         המבקש, ד"ר רמון הראל, הגיש נגד המשיבים כתב תביעה בו עתר לסעדים הצהרתיים וכספיים שונים, אשר יבטיחו את ניהולה של המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה")כחברה ציבורית בהתאם לדין הישראלי, ובאופן המונע את קיפוחו של המבקש כבעל מניות מיעוט.

לפי הנטען בתביעה, מנוהלת המשיבה כחברה פרטית אף שעל פי דין מדובר בחברה ציבורית. עוד נטען כי המשיבים מס' 2-3 מנהלים את המשיבה באופן המנוגד לדין, בחוסר תום לב, תוך הפרת חובות שבדין, ובדרך המקפחת את המבקש ופוגעת בשווי מניותיו ואחזקותיו.

במקביל להגשת תביעתו עתר המבקש למתן סעדים זמניים שונים שניתן לחלקם לשני סוגים: האחד, סעדים שנועדו להבטיח ניהולה של המשיבה כחברה ציבורית, לרבות מינוי דירקטורים חיצוניים, והשני, סעדים שנועדו למנוע קיפוחו של המבקש כבעל מניות מיעוט, ובפרט בכל הנוגע לאישור עסקת מכירה של 1,765,500 מניות רדומות של המשיבה למשיבה מס' 4 (להלן:"דרייפר").

בעת הדיון בבקשה, צמצם המבקש את בקשתו אך לסעדים הנוגעים למניעת קיפוחו כבעל מניות מיעוט, כפי שיפורטו בהמשך.

יצוין כי אף שהבקשה הוגשה כנגד כל המשיבים, שלושה מהם תושבי חוץ, נוהלה ההתדיינות, בכל המתייחס לבקשה לסעדים זמניים, רק עם המשיבה, אשר הגישה את תגובתה לבקשה. תגובתה של המשיבה נתמכה בתצהירו של המשיב מס' 3, מארק בלנדל.

הבקשה לסעדים זמניים

2.         המבקש הוא מי שייסד בשנת 1988 את המשיבה, חברה לפיתוח תוכנות בתחום ייצור שלטים והדפסה דיגיטלית, ומי שניהל אותה עד לשנת 1998, וכן בשנים 2000-2004. המבקש מחזיק כיום ב-20% ממניות המשיבה.

המשיב מס' 2, דן פרג'ס, הינו, על פי הנטען בבקשה (ומוכחש ע"י המשיבה), בעל השליטה במשיבה, ומחזיק משנת 2004 כ-35% ממניות החברה, 30% באופן ישיר ו-5% באופן עקיף.

המשיב מס' 3, מארק בלנדל, הינו יו"ר המשיבה ומנהלה בפועל.

אין חולק כי בעקבות הליכים משפטיים שהתנהלו בשנת 2001 בין המשיבה לבין קבוצת בעלי מניות במשיבה ("הקבוצה הסינית"), אשר התחרתה בפעילות המשיבה, סיימה הקבוצה הסינית את פעילותה בחברה והפקידה את כל מניותיה במשיבה: 1,756,500 מניות רגילות, המשקפות כ-25% מהון המניות המוקצה והנפרע של המשיבה, אשר עם החזרתן למשיבה הפכו למניות רדומות (להלן: "המניות הרדומות").

3.         על פי הנטען בבקשה, החל משנת 2005, פעלו פרג'ס ובלנדל למכירת מניות המשיבה או נכסיה, ולחלופין למכירת מניותיו של פרג'ס, בעל השליטה, למרבה במחיר. במהלך שנת 2006 ניהלה המשיבה מגעים עם מספר חברות, ביניהן חברת ONYXוחברת GERBER, מגעים אשר לא נסתיימו בהסכם. בהתבסס על הבדיקות שערכה, נקבה ONYXבתג מחיר ראשוני (ובלתי מחייב) של 12 מיליון דולר בגין כלל מניות המשיבה, הצעה המשקפת מחיר של 2.4 דולר למניה. GERBERהציעה לרכוש את נכסי המשיבה תמורת 7-8 מיליון דולר, הצעה המשקפת מחיר של 1.4 דולר למניה (ראה נספחים ח - ט לבקשה).

בסוף שנת 2006 - תחילת 2007 ניהלה קרן ההשקעות CIVC, באמצעות מנהלה יגאל ליבנה, שיחות עם המשיבה, במהלכן בחנה אפשרות לרכישת מלוא מניות המשיבה, או לחילופין מרביתן, במטרה לקדם מיזוגה עם חברה סינית בה עמדה CIVCלהשקיע. ב-30.1.07 נתקיימה פגישה בין ליבנה לבין בלנדל וסמנכ"ל הכספים של המשיבה. במהלך פגישה זו, ולפי תצהירו של ליבנה, הוצגו בפניו המצגים הבאים: כי בעל המניות העיקרי ובעל השליטה בחברה הינו פרג'ס, המחזיק 35% ממניות המשיבה, וכי בתיאום עם פרג'ס נתקבלה החלטה לפיה לא ימכרו מניות פרג'ס במחיר שיפחת מ-1.2 דולר למניה. בחודש פברואר 2007, ובמסגרת אותו מו"מ הציעה CIVCלמשיבה ולבעל השליטה בה, לרכוש את מלוא מניות השליטה של פרג'ס במחיר של 1.2 דולר למניה, מתוך הסכמה עם המבקש, כמחזיק ב-20% ממניות המשיבה, על צעדי המיזוג והפיתוח העתידי. לחלופין הציעה לרכוש את כל מניות המשיבה מידי בעלי מניותיה תמורת כ-6 מיליון דולר, מחיר המשקף תמורה ממוצעת של כ-1.1 דולר למניה. CIVCהעלתה הצעותיה אלה טלפונית גם בפני בעל השליטה , פרג'ס, ביום 13.2.07, אולם לא קיבלה תשובה חיובית להצעותיה.

4.         ביום 18.4.07, ובעקבות טענותיו של המבקש לדחיקתו ממעגל קבלת ההחלטות במשיבה, במהלך שבוצע שלא כדין, הגיע המבקש להסדר עם בלנדל לפיו יהא רשאי למנות נציג מטעמו לדירקטוריון המשיבה, את מר מוטי אטיה, ויהא זכאי לדיווחים עיתיים על מצב החברה ותוצאותיה.

ביום 24.4.07 נתקיימה ישיבת דירקטוריון, בה אישר הדירקטוריון עסקה למכירת 1,756,000 המניות הרדומות לדרייפר, תאגיד המאוגד באיי באהמה, במחיר של 0.27 דולר למניה.

לטענת המבקש, אישור העסקה עם דרייפר לא נכלל בסדר היום של ישיבת הדירקטוריון. על סדר היום עמדה הצעה כללית לגיוס הון לחברה, אם בדרך של מימון בנקאי ואם בדרך של הנפקת זכויות. נציגו בדירקטוריון, מוטי אטיה, ביקש להתייעץ עם המבקש ועם יועץ משפטי על מנת לבדוק את כשרות המהלך ולהביא את עמדתו בצורה מסודרת בפני המשיבה, אולם המשיבה, במחטף, אישרה עוד באותו יום את ביצוע העסקה.

5.         החל מיום 9.5.07, נוהל בין המבקש לבין בלנדל, לטענת המבקש על דעתו של פרג'ס, מו"מ למכירת מניותיו של המבקש במשיבה תמורת 0.8 דולר למניה. לאחר שכבר הוחלפו טיוטות חוזה, הודיעו בלנדל, ביום 20.5.07, כי המשקיע שהביע הסכמתו לרכוש את מניותיו חזר בו מכוונתו נוכח "סיבוכים" שעלו בעסקה, בגין שעבודים אשר רבצו על מניות המבקש. יחד עם זאת, ביקש מהמבקש, אשר איים בנקיטת הליכים משפטיים נגד המשיבה, להמתין מספר ימים במגמה למצוא הסדר שיניח את דעתו. בעודו ממתין, קיבל המבקש ביום 26.5.07 תובענה שהוגשה נגדו ע"י המשיבה בארה"ב, ועל פיה נדרש בית המשפט להצהיר כי עסקת דרייפר, כפי שאושרה ע"י המשיבה ביום 24.4.07, הינה עסקה כשרה ותקפה.

לטענת המבקש, נועד המשא ומתן שנוהל עמו אך להסחת דעתו מן המחטף שנתבצע בחברה, על מנת למשוך זמן, ולמנוע ממנו נקיטת הליכים משפטיים נגד המשיבים.

6.         המבקש טוען כי המשיבים פעלו למכירת מניותיה הרדומות של המשיבה בנזיד עדשים, והראיה לכך שסמוך לפני אישור העסקה הציעה קרן ההשקעות CIVC, לאחר שבחנה את החברה ביסודיות, לשלם 1.2 דולר למניה עבור קניית מניות השליטה של פרג'ס, או לשלם סך של 6 מיליון דולר, עבור כלל מניות המשיבה, סכום המשקף מחיר ממוצע של 1.1 דולר למניה.

עוד סבור המבקש כי קיים חשש כי רוכש המניות הרדומות הוא לא אחר מאשר פרג'ס, העושה שימוש בחברת קש מטעמו, ופועל באמצעותה להעמקת שליטתו במשיבה ולהשגת נתח העולה על 51% ממניות המשיבה.